יום חמישי, 25 ביוני 2015

יש ימים שבהם הכל צעקה

יש ימים שבהם הכל צעקה.

צועק האוויר היבש מתחנן למים. צורחת האדמה הכבדה. מיילל המדבר. בוכה הנשוי על רווקותו. הרווק על בדידותו. נוקשים סנדלי ההולכים על מפתן המדרכת. שתפתח כבר את פיה הארץ, שתבלע אותם חיים! רועד נהג האוטובוס השקט מחייך בנימוס בולע בדוחק זיכרונות נעורים. צונחת הציפור הצווחת. צועקת כף ידך מונחת ברכות בידי מתעתעת מחשבותיי. גועש הדם סוער תחת קו עורי הדק. מתפקעים ורידים נסתרים. נשברים סלעים. נוזלת נפשי בכוח מול הנוף הסואן.

וכולם צועדים בכיוונים שונים. וכולם מסתירים דמעה תחת רגש מחשבות. וכולם צועקים את אותה הצעקה. הכל אחד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה