חיסכון אהבה

כל הלילה בכית
כל הלילה סובבתי לך גב עקשני
הבית כמעט התמוטט מעלינו
ליבנו כמעט נשבר
נרדמתי לתוך חלומות אפלים
צללתי עמוק ללא נשימה
איש מת הפך איש חי
ואני לא הבחנתי

בבוקר קמנו הלומים
הרגלי היומיום סחפו אותנו 
בלי מחוות
בלי מבטים
ואנחנו נטושים פתאום 
נטושי כוחות
נטושי ריב
נטושי מילים 
ורצון למילים 

חיבקתי אותך ארוכות 
חיסכון אהבה שלנו
פוגג את כעסנו
נגענו זה בזו
חשוף בבשר
ועינינו עייפו שמחת פיוס 

(צילום: משה אליהו)  

השן השבורה של בתי

השן השבורה של בתי 
כפיסת בטון חשופה בבית חדש
לזכר חורבן ירושלים 
חיוכה התמים מסגיר עצב פרידות 
והליכתה הנמרצת זכרון נפילות בימי ילדות ארוכים 

ומשחקיה תמיד בלשון הקודש
והכול בגוף שני תמידי 
כאילו זרה לעצמה
זרה לי

אני חוזר בערב
היא מתרפקת עלי בחדווה
אני פולה כינים צבעוניות משערה המזהיב
גוזר צפרניים זעירות 
לקול ציוצי מחאותיה 
פתאום היא צוחקת אלי
מביטה עמוק

אני מחבק אותה חזק
חותך במספריים חלודים את שרשרת הדורות 
משחרר אותה לחייה 
ואותי לנפשי

הלל מת

הלל מת ביום שישי 
פתאום

הלל מת 
חסרים המבטים החטופים
ברכת הדרך
ושלום על אופניים
חסרה בת שחוק תמידית על השפתיים
ובליל שבת הוא לא יבוא שוב לבקש ממני יין
ובינתיים
הלל מת 
צריך לומר זאת שוב ושוב
לגלגל את הבשורה המכאיבה על השפתיים
הלל מת 
שבועות חלפו
מה יהיה עם הילדים
מסתכל עמוק הנה ריקים שמיים

מה אני עושה פה
קהילה קדושה של מביטי אל על
השמש כבר ירדה
והם תיקנו את החשמל 
רשימת האסונות מתארכת בינתיים
"תפנו את הילדים מהבתים" 
"יש שריפה, אין פה מים"
פורענות מן השמיים
צירוף מקרים אומלל 
אשמנו
התחטאנו כלפי אַיִן
הילדים פותחים ידיים
מעגל בלי קואורדינציה
מגלגל דמעת פרידה על העיניים

ובינתיים
עוד שלום
ועוד קורבן עוֹלָה עוֹלֶה ומרחף אל השמיים
הריקים
אני מביט בהם
ריקים 
כואבים אותי עד עומק תהום הנצח הסתמי...

והנה עלה הבוקר
קם ומסדר ילקוט 
בוצע לחם 
ומבריש שיניים
מתנשם עמוק
מוחא כפיים
מחייך 
עומד יפה בתור
משלם כשמבקשים
לא שוכח בכל יום לשתות חמש כוסות של מים
צג שפיות רגעי
הכל בסדר
בינתיים  

(לזכרו של ידידי הלל רודיך)

סדנת ניתוח נתונים

בוהה מול מצגת כחולה
אחרי ארבע שעות שינה
האותיות מיטשטשות
עוד מעט יזדחלו ויפרחו באוויר
אם היו בעברית הייתי מדמיין חזיונות גאולה

המרצה מונה בהתלהבות 
שמות חוקרים ומאמרים ושנים 
כאוהד כדורגל הבקיא בהיסטוריית הבקעות והפסדים 
ראשי מחריש
תנועות ידיו הרחבות 
מגוחכות לפתע 
כעדת קופים

(צילום: משה אליהו) 

במלחמה הבאה

במלחמה הבאה
בני לא יסתתר כחתול תחת מדרגות הברזל 
מילל ושרוע על קרע מרבד ממורטט
ולא אעיר בִּתִּי מבוהלת קרועת שינה
להסתיר מהמוות מבעד גדר עציצים 
ולא אחכה לנפילת הרקטה 
שָׁקֵט סופר שניות ארוכות 
מסביר חישובי זוויות והדף 
לבני הסקרן
ולא אשקר כי הכול מריבת ילדים
ירוקים מול כחולים בארגז החול 
בעיטה בארמון מתמוטט 
ולא אתחפר בשמיכה בלילה 
גיבור מתייפח אל תוך השינה
וזרע בוער בתוכך בתענוג אחרון
ולא אתעורר אחוז סיוטים 
דם שפוך כמים בועט בצינור הביוב
מאדים פרחים ושמים 
ולא אדמיין חזיונות .R.P.G במכונית נוסעת 
מוחק צהלות ילדים 
כקריעת מסך 
הצגה שאיננה נגמרת 
ואנו פליטי שחקנים

(צילום: משה אליהו)

אושר

אַךְ הָעֶרֶב עָלָה חִיּוּךְ עַל שְׂפָתַי
מַשָּׂא סַפְקָנוּת הִתְנָדֵף לוֹ כָּרוּחַ
טִקְסִיוּת חֲגִיגִית אָמְרוּ תְּנוּעוֹתָי
רוֹמְמוּ אוֹתִי עַל, נִמְרָץ וְשָׁלוּחַ

וְהַלַּיְלָה נִרְקַח תַעַנוֹגֶת סַמִּים
זִיפַיי הַכֵּהִים יִשְׂרְטוּ עֶרְוָתֵךְ
וְאַתְּ תִּצְעֲקִי אֶת עַצְמֵךְ לַשְּׁחָקִים
וַאֲנִי בְּחִבּוּק אֵרָדֵם בְּחֵיקֵךְ 

(צילום: משה אליהו) 

על סף התהום

יְשִׁיבָה בָּרֶכֶב עַל סַף הַתְּהוֹם

מִסְעַד הַמּוֹשָׁב מְדַשֵּׁן רֹאשִׁי

הַהֶגֶה שִׁבְטִי וּמִשְׁעַנְתִּי

כּוֹס הַקָּפֶה רְוָיָה

עַמּוּד חַשְׁמַל חוֹתֵךְ אֶת הַנּוֹף

צָפוֹנָה וְנֶגְבָּה

עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים

וְצִפּוֹר מִתְלַבֶּטֶת מְרַחֶפֶת בֵּינֵיהֶם

שָׁרָה אֶת שִׁירַת הָעוֹמְדִים עַל סַף

גֵּיא צַלְמָוֶת מִתְפַּתֵּל קָרוֹב

כִּמְעַט מְפַתֶּה אוֹתִי לִדְאוֹת מֵעָלָיו

לָטוּס בִּנְשִׁיקָה חֲלוֹמִית

עַד הַצַּד הָאַחֵר

אֲפֵלַת צָהֳרֵי הַחֹרֶף מַכָּה בִּי

וּמִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ

עוֹשִׂים לִי אֵירוֹפָּה מֵעַל לְאַשְׁמוּרוֹת עֵינַי

שֶׁקֶט צָלוּל שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת

שֶׁקֶט מָוֶת שֶׁל הָרִים רְחוֹקִים

נְטוּשֵׁי עֵץ וְאָדָם

דִּמְעָה זוֹלֶגֶת

מְטַשְׁטֶשֶׁת

עוֹרֶכֶת לְפָנַי שֻׁלְחָן

עַל סַף הַתְּהוֹם

נצחיים לרגע

באמצע הדרך 
נתקלתי בך שוב
כאילו מעדתי על אבן סוררת 
והיא נבקעה למולי כמו צדפה
בניחוח יהלום משכר

צחקנו ובכינו כל אותו הלילה
יין הבדלה שרוף עירפל את חושיי
והפך אותך לזאבה ויונה
ונשבעתי לך אמונים
בערבוב דמים
והנה אנו שוב נצחיים לרגע

מחקר

כמו במרפאת שדה קדמית
בקרב עקשני
אנחנו ממיינים פרוסות חיים קטועות 
בסבלנות חמורה
ונותנים בהן שמות 
ומספר אישי 
ושעת המוות 
וסיבת המוות 
סעיפים סעיפים לפי כללי הפרוטוקול 

פרוסות חיים משומרות בקופסאות סגורות 
מסודרות בטבלת אקסל מנוילנת 
ממוינות עד כאב 
פתוחות לטיעונים והשערות 
לאישושים והפרכות 
למאמץ מתמיד

פרוסות חיים מתעופפות 
מתערבלות
מקוצצות כנף 
בניסיונות המראה נמהרים 


פרוסות חיים עלובות 
של פאזל עקום 
שלא ייפתר לעולם  

(צילום: משה אליהו)

ריקנות

ריקנות מילאה כדים של שקט 
כמו אחרי סיום רומן עב-כרס:
הסודות התגלו
הקצוות נקשרו
גלגל העלילה נעצר ונדם

הספר במדף
ייפתח בוודאי במקום אחר 
ובזמן אחר
אולי אחרי מותי

אך השקט לא מרווה את צמאוני
הריקנות פוערת פי מפלצת
בולעת רסיסי תוכניות
חצאי הלצות
זנבות שירים
פגרי מכתבים
עמודים נבולים
משפטים פגומים

רק השינה נותנת לי מנוח 

הפוליטיקה החדשה הזדקנה

בוקר אחר בחירות בירושלים

שלטים קרועים מתעופפים ברוח 

רחובות העיר מקיאים הבטחות 

משילים תקוות 

מתכנסים אל המציאות 

דיוקני פוליטיקאים צעירים ומרציני פנים

פתאום מאפירי שיער

מדולדלי שיניים

עכשיו זרוקים

מרמס לרגליהם של העוברים 

מיוגעים ממהרים לעבודת יומם

הפוליטיקה החדשה הזדקנה

משחקת שש-בש עצבני בכיכרות העיר

בני התגייס

בני התגייס
חייל חובה בצבא התלמידים
לובש כל בוקר את אפודו ומדיו 
ילקוט סגול של דייגו 
וחולצה כחולה לשיעור התעמלות
הוא מסדר את חפציו כל ערב 
מערכת השעות מונחת חמורה על השולחן 
יורה רסיסי אוטיזם דתי-לאומי 
והפקודות של המורה והרכזת 
נאמרות בחיוך ובנועם 
ומחשבתו התזזיתית משתבצת בחוברת עבודה לעברית חלק א' 
בה רק תשובה אחת נכונה לכל שאלה

אני מלווה אותו אל אחד ההרים
משאיר כל בוקר מחדש 
את נעריי וחמורי מאחור
 

המצב הנוכחי

רגע של חולשה
חיים של חולשה
אבל אני צריך להיות כמו צוק איתן 
כדי שהעולם סביבי לא יתפרק לחתיכות 
להיות ציפור
לצוף במים 
לכתוב בלי משקולות על הידיים 

(צילום: משה אליהו)

שיגרה

אנחנו בוראים לעצמנו שיגרה 
אורגים חיים של יומיום מקומי
כותבים לעצמנו עשרת דיברות בחימר
אל תתחצף
אל תכה (זה לא יפה) 
אל תזרוק אוכל על הרצפה 
אל תלך לישון בריב
אהוב את אביך ואת אימך 
למען יחובקון ימיך
למען ילוטפון לילותיך
הרי אנוכי הוא
אביך
יחידך
אשר אהבת  

(צילום: משה אליהו)

ריב

אני חמור גדול
אם לא הייתי חמור גדול 
הייתי חמור קטן 
אולי הייתי מצטמק לאיטי 
עד שהייתי הופך לגרגר 

הכלב נובח בחוץ 
האנשים משוחחים בקול רם מדי 
את ישנה לידי 
אחרי ערב של שתיקה

אמרתי הרבה שטויות היום 
הכעס הדהד בתוכי כמו חיה פצועה
ואף אחד לא רצה לשמוע
הייתי כל כך לא נחמד אליך בשבת 
שלא הבנת שאני במצוקה גדולה

אולי אבכה מתוך שינה
אולי ארדם מתוך בכי 
אולי אבכה מתוך השלמה
וסליחה גדולה תהדהד בחוץ 
ותיכנס פנימה
בהשלמה גדולה

הנפילה

הקאתי מחברות של שיגעון 
השעון נזל 
שעות רקדו 
נותרתי ללא זמן 
מביט 
אל תוך חלל עצום
מילים נשרו
דימויים של מסכנות ותימהון

שירה נובעת מייאוש
חיים מתוך תקווה

תוך כדי

תוך כדי שנישקתי אותך הטלפון צלצל 
אני חיית תגובה מיומנת 
לא מפספסת הזדמנות 
כשקראת לי לשוב ולשחק איתך
בדקתי אימייל 
כי לא נשתנה הבוקר הזה מכל הבקרים
אני כלוא בתוך סירה ששטה אל עבר מפל מתגעש

מאחורי כל זה מסתתר אולי אושר גדול

הילדה שלי
תשקיף בעיניים זקנות ובורקות אל המאה הבאה
היא תראה קופים רצים ל-100 מטר משוכות 
ומכתשי המאדים 
יהיו לה כסלעי הגיר של חורשת הירח בילדותי
והיא תהיה נבונה ויפה
כפי שלא אוכל לדמיין 
והעתיד הפוליטי של הדור שלה
יוכרע בהחלטות הרות גורל 
כמו בכל דור
וגם לה יאמרו שהולך ופוחת הדור 

אבל אני עדיין כאן
אני חושב שאני אדם טוב, אבל לא בטוח 
ואוהב לאהוב
אבל בלי סבלנות לטיפשות ולרוע
ולאנשים שגוזלים אנרגיה בלי להרגיש

מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול 
מה יעזור לך שתצחק בחוץ ותבכה בפנים
בקול גדול מכה על חטא ביום הכיפורים 
"מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול" 
אתה צריך לעשות לנו נחת 
וגם הנכדים צריכים לעשות לנו נחת 
"אושר גדול, אושר גדול" 
החתולים של ילדותי מייללים בקבריהם
קרעו בחרונם את עורקיו הראשיים של בית הכנסת המנופץ 
הרי נפשי הוא 

 והנה בגרתי 
גם חכמתי 
גם השכלתי 
ואני חשוך אשלייה, חשוך אושר 

רק תקווה קטנה
להספיק לאהוב אתכם
עד רדת ערב חיי
את מרצפת הזמן והגורל הזו לחלוק אתכם 
בטרם תבואנה הבשורות הרעות 
להוריש לכם קצת אהבה וביטחון ושפיות 
רשת חיסכון למען הדורות הבאים 

  
 (צילום: משה אליהו)

שיגרה

חוזר הביתה
עוד לא עצרתי לנשק אותך
וממהר לשים כביסה במכונה
לקפל שמיכה שהושארה על הרצפה 
והשירים מהקלטת שנוגנה באוטו כל הדרך 
מתפזמים הם על שפתיי מבלי משים
והכיסים שלי תפוחים ממפתחות 
ומשברי מידע 
קרעי פרסומת 
רסיסי חלום 

הביטי בי,
אני כולי תוצר מודרני של תרבות פרומה
עם ניסיונות מטמטמים 
לשבור, לבנות ולהנדס שיגרה 
והנה בני שוכב על יד
מדמדם בחום בחלומות הקיץ 
אני מביט בו
הוא צוחק עלי

היום (פעולות)

קמתי, פיהקתי, נישקתי, נעלבתי, כעסתי, שמעתי, דיברתי, הלכתי, לבשתי, נעלתי, חבשתי, התקלחתי, הסתבנתי, גירדתי, חרבנתי, השתנתי, ניגבתי, הורדתי, צחצחתי, פתחתי, סגרתי, פרשתי, התנגבתי, קצצתי, קילפתי, פתחתי, סגרתי, אכלתי, שתיתי, מזגתי, צחקתי, התעצבנתי, מיהרתי, זירזתי, החזקתי, נישקתי, נישקתי, הצחקתי, העמסתי, התנעתי, נהגתי, ישבתי, השמעתי, אותתי, סובבתי, בלמתי, עצרתי, הגברתי, סירבתי, התעלמתי, המשכתי, ראיתי, צפיתי, נשמתי, התבוננתי, חשבתי, התבאסתי, פיהקתי, דיברתי, שוחחתי, הקשבתי, הגעתי, האטתי, נופפתי, חשבתי, התבאסתי, המשכתי, התעלמתי, עבדתי, חשבתי (והשעה רק 8 בבוקר)

סביבת עבודה

אני יושב רוב היום מול מסך. המסך מהבהב אבל זה לא מפריע לי. אני בקושי שם לב שהוא מהבהב. לאחרונה אני מקשיב לצ'ייקובסקי. דיסק אחד של המיטב. אבל לפעמים זה מפריע לי להתרכז. אני כותב לעצמי משימות כדי שלא אשכח מה אני צריך לעשות. אני צריך להספיק הרבה. אבל זה לא העיקר. העיקר זה להישאר מפוקס. העיקר זה לא לשים לב איך הזמן עובר. איך החיים החד-פעמיים נוזלים בין האצבעות של הרגליים. וגם אותן שכחתי כבר מזמן לגזור. אני מוזנח לאחרונה. אבל גם שם לב לזמן שעובר. ומה עושים עם זמן שעובר. כל שנייה היא כמו מוות קטן. כמו השפירית שמעכתי אתמול ברגל כי נכנסה אלינו הביתה. מה היא בכלל הפריעה לי? אבל בעטתי אותה החוצה עם הרגל, רק ניסיתי להוציא אותה החוצה, בכלל לא התכוונתי למעוך אבל ככה זה יצא. ואולי חשבתי שהיא יתוש ותעקוץ את רוני כל הלילה ורוני תקום בבוקר עם פנים נפוחות אבל עדיין מחייכות כרגיל ונצטרך להוציא לה את כל הירוק מהעיניים כי צינור הדמעות שלה חסום אין מה לעשות צריך לחכות זה אמור לעבור עד גיל תשעה-עשרה חודשים משהו כזה ואם לא אז צריך לחשוב מה עושים פעם היו עושים ניתוח קטן בשביל זה גם היום עוד עושים לפעמים אבל תחכו רוב הסיכויים שזה יעבור לבד.