שיר מצב

זְאֵב

בְּעוֹר כֶּבֶשׂ,  

מְנַטְרֵל כֶּבֶשׂ

בְּעוֹר זְאֵב.

דַּמִּי נִשְׁפָּךְ

טִפּוֹת טִפּוֹת

לְשַׂקִּית אֲטוּמָה,  

הַטְרָמַת דָּם

לְפִגּוּעַ נְקָמָה

שֶׁבֹּא יָבוֹא.  

יָדַי מְלֵאוֹת דַמִּים

תַּשְׁלוּם בְּהַקָּפָה

לִרְכִישַׁת אֶקְדָּח.

אָנִי חַי עַל חֻרְבּוֹת תִּקְוָתִי

מַרְקִיד אֶת בְּנִי עַל הַלַּהַב

מְעַרְסֵל בִּתִּי לִשְׁנָתָהּ

בְּמֶרְחַב מֻגַּן.

אָנִי חַי עַל מִבְצָרִי

אֲטוּם נֶחָמָה.

סוּמִים וּקְרוֹבִים

וְאֵיךְ הַמִּלִּים

מְסָרְבוֹת בָּךְ לִגְווֹעַ

אוֹתִי הֵן קוֹרְעוֹת

מֵעַצְמִי לְאֵי אָן

וְאֵיךְ קִיפּוּלִים פְּנִימִיִּים

בָּךְ מַכִּים דַּק

פַּסִּים שֶׁל עֶלְבּוֹן

דּוֹעֲכִים לְמוּלָם

וְאֵיךְ הָעַצְבוּת בָּךְ

מוֹשֶׁלֶת לָרֹחַב

וְאָז בְּלִי תַּגְלִית

אָנוּ שׁוּב בַּמָּחוֹל

וְאֵיךְ שׁוּב חַיֵּינוּ

סוּמִים וּקְרוֹבִים

בִּי מַכִּים חִוְרוֹנוֹת

שֶׁל פְּרִיחוֹת וְשֶׁל עֹל 

פסח ישראלי

מתלי הספרים ריקים
ערימת הכלים מוצנעת
מדפי הסירים מכוסים
בדפי עיתון

השיגעון שלנו ממוסד
יהודי מאוד
הקשר לשמיים מפורט
בסעיפי סעיפים

הקיבה שלי מלאה
בשמונה מצות
עם שוקולד השחר
כבר יומיים לא ביקרתי בשירותים

זר לא יבין זאת
זר לא ירצה להבין

מחוץ לחלון ירח מלא
ושלל כוכבים
מנבאים את הקיץ שיבוא
חתולי הרחוב רעבים השבוע

אני פותח יין
מוזג לנו כוס חמישית

בלילה החם

בלילה החם אני תולה כביסה צבעונית במרפסת. שקט עייף מסביב אך בראשי עדיין המולת היום: מילים, רגשות, שאריות מחשבות, אי שקט משווע! והנה, אט אט, שלווה כבדה נוחתת חרש, חוט ארוך ודק של הבנה ברורה, השברים מתחברים.

שלושת ילדיי ישנים עמוק בחדר הסמוך. שלוש ישויות קטנות פועמות בקצב, נושמות בכבדות, משלות בי ביטחון. מאתגרות קבעונותיי, מציתות בי חמלה קלושה באש יפה ומבויתת, שאריות מדורת חורף לוחשת ולוחשת.

והערב שער קיץ, המנגינה מתחדשת. שנה חדשה נוחתת בי בהדרגה ברעש גדול. מצוקות דוקרות מפנות מקום להשלמה נעימה. הכביסה עוד לא תלויה, הכלים בכיור, פח האשפה מתפקע. מטלות היומיום מזכירות לי - אתה עדיין חי! 

(תמונה: משה אליהו)

פּוֹסְט-פּוֹזִיטִיבִיזם

גַּם אָדָם הוּא טִעוּן שֶׁנִּתַּן לְהַפְרָכָה.

גַּם אָדָם הַשְׁעָרַת מֶחְקָר נוֹעֶזֶת

אַף פַּעַם לֹא נִיתֶּנֶת לְאִישׁוּשׁ סוֹפִי.

גַּם אָדָם מִקְרֶה מִבְחָן מוּל הַטִּפּוּס הָאִידֵאָלִי

מְלֻכְלָך בִּפְרָטִים

מְטֻנָּף בִּרְגָשׁוֹת

נִשְׁמָתוֹ קוֹרֶסֶת מוּל מִצְבּוֹר הַהוֹכָחוֹת.

גַּם אָדָם קְלָסֶר

מְסֻדָּר הֵיטֵב

מְפֹרָט לָעֲיֵפָה בְּטַבְלַת אֶקְסֵל.

גַּם אָדָם הוּא חִידָה עַל שְׂפַת הַהֶעְדֵּר

אַזְהָרַת טְרִיגֵר: אַהֲבַת אֱמֶת

אֲנִי מַאֲמִין

בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

בְּבִיאָתִי לְתוֹכֵךְ

בַּלַּיְלָה מוּאָר שֶׁל יָרֵחַ

מִתְמָהַמֵהַ מִן הַחַלּוֹן

עַל חִבּוּק הַסְסָנִי.

יָפְיֵךְ הַלָּבָן

הִתְלַפֵּף בִּבְשָׂרִי,

וְלֹא בֵּרַכְתִּי "הַמַּתִּיר לָנוּ",

וְלֹא זִהִיתִי שְׁאֵרִיּוֹת נֶצַח בְּמַבָּטֵךְ,

וְלֹא חַשְׁתִּי מְתִיקוּת יְלָדֵינוּ

זְרוּעָה קְלוּשׁוֹת בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתָיִךְ.

נִרְדַּמְתִּי בָּךְ בַּעֲיֵפוּת גְּדוֹלָה.

וּמֵאָז נָשׂוּי לָךְ

טֶרֶם כְּתֻבָּה

מַאֲמִין בָּךְ

טֶרֶם טַבַּעַת

מְשֻׁקָּע בָּךְ

לְלֹא הַשְׁגָּחַת רַבָּנוּת.