השן השבורה של בתי

השן השבורה של בתי 
כפיסת בטון חשופה בבית חדש
לזכר חורבן ירושלים 
חיוכה התמים מסגיר עצב פרידות 
והליכתה הנמרצת זכרון נפילות בימי ילדות ארוכים 

ומשחקיה תמיד בלשון הקודש
והכול בגוף שני תמידי 
כאילו זרה לעצמה
זרה לי

אני חוזר בערב
היא מתרפקת עלי בחדווה
אני פולה כינים צבעוניות משערה המזהיב
גוזר צפרניים זעירות 
לקול ציוצי מחאותיה 
פתאום היא צוחקת אלי
מביטה עמוק

אני מחבק אותה חזק
חותך במספריים חלודים את שרשרת הדורות 
משחרר אותה לחייה 
ואותי לנפשי