שוב אהבה

כבדות שנותיי מול רוחב העולם
ולא הכרעתי:
האם מילים יוצרות נוף?  
האם נוף יוצר מילים?
 
מבטה השביר על שדייך
עטופה וכמוסה
מכורבלת לעומק
מגולמת עתיד
 
לבי מנשק את פנייך
מתאהב מחדש בחכמת מבטך

שיר הלל בשעת הפסקת מים

כשאין זרימה רציפה
בצינורות נפשי
כל הלכלוך
שדבוק בדפנות
משתחרר

וכשחוזר הזרם
אחרי כמה זמן
נפשי נקיה שוב...

ואני פנוי מחדש לתלאותיה

בלדה לדו-אופן גזול (ללא גלגלי עזר)

משאבה דור גימל רב-תכליתית
אסופה לעד במעבה הבוידעם
שאריות אוויר צועקים צינורותיה
לא ימלאו שוב
צמיג חרוץ
מקוץ
או חלודת מסמר

קסדת ילדי מושלכת על מפתן הבית
עזובה מתלתלים
מנוערת מזיעה
לא תגונן שוב
על מגע גולגולת מתהפכת
אל אספלט מדרכת

בני רוכן קודר
שערו אפל
מחשבותיו בלי הרף
אלוהי הילדים כבר לא מרחם על ילדי

בערב פורים

בְּעֶרֶב פּוּרִים הַזֶּה

פָּשַׁטְתִּי מֵעָלַי בִּגְדֵי חוֹל וּמוֹעֵד

הֶחְזַרְתִּי מַבָּטִי אָדִישׁ לִשְׁכֵנָי

הִשְׁלַכְתִּי שְׁטָרוֹתַי מֵעָלַי

הִזְנַחְתִּי עֲבוֹדוֹתַי

הִטְמַנְתִּי רִשְׁיוֹנוֹתַי

שָׁכַחְתִּי תְּעוּדוֹתָי

נָטַשְׁתִּי הוֹרָי וְאַחַי

זָנַחְתִּי אִשְׁתִּי וִיְלָדַי

שָׁכַחְתִּי שְׂפַת אִמִּי

פָּשַׁטְתִּי צֶבַע עוֹרִי

עָצַמְתִּי גַּבְרִיּוּתִי

עָקַרְתִּי צַלְּמִי

הִשְׁתַבְּלַלְתִּי עֵרוֹם

מְקֻפָּל כְּעֻבָּר

מְעוּטַף קְרוּם צְלוֹפַן

צַר הָדוּק כֹּה מֻכָּר

כְּמִשְׁלוֹחַ הֻלֶּדֶת בְּרֶחֶם אִמִּי

נָשַׁמְתִּי עָמוֹק תַּחַת זֶרֶם שְׁתִיקָה

הִתְחַפַּשְׂתִּי מֵחָדָשׁ לְעַצְמִי