שוב אהבה

כבדות שנותיי מול רוחב העולם
ולא הכרעתי:
האם מילים יוצרות נוף?  
האם נוף יוצר מילים?
 
מבטה השביר על שדייך
עטופה וכמוסה
מכורבלת לעומק
מגולמת עתיד
 
לבי מנשק את פנייך
מתאהב מחדש בחכמת מבטך

שיר הלל בשעת הפסקת מים

כשאין זרימה רציפה
בצינורות נפשי
כל הלכלוך
שדבוק בדפנות
משתחרר

וכשחוזר הזרם
אחרי כמה זמן
נפשי נקיה שוב...

ואני פנוי מחדש לתלאותיה

בלדה לדו-אופן גזול (ללא גלגלי עזר)

משאבה דור גימל רב-תכליתית
אסופה לעד במעבה הבוידעם
שאריות אוויר צועקים צינורותיה
לא ימלאו שוב
צמיג חרוץ
מקוץ
או חלודת מסמר

קסדת ילדי מושלכת על מפתן הבית
עזובה מתלתלים
מנוערת מזיעה
לא תגונן שוב
על מגע גולגולת מתהפכת
אל אספלט מדרכת

בני רוכן קודר
שערו אפל
מחשבותיו בלי הרף
אלוהי הילדים כבר לא מרחם על ילדי

בערב פורים

בְּעֶרֶב פּוּרִים הַזֶּה

פָּשַׁטְתִּי מֵעָלַי בִּגְדֵי חוֹל וּמוֹעֵד

הֶחְזַרְתִּי מַבָּטִי אָדִישׁ לִשְׁכֵנָי

הִשְׁלַכְתִּי שְׁטָרוֹתַי מֵעָלַי

הִזְנַחְתִּי עֲבוֹדוֹתַי

הִטְמַנְתִּי רִשְׁיוֹנוֹתַי

שָׁכַחְתִּי תְּעוּדוֹתָי

נָטַשְׁתִּי הוֹרָי וְאַחַי

זָנַחְתִּי אִשְׁתִּי וִיְלָדַי

שָׁכַחְתִּי שְׂפַת אִמִּי

פָּשַׁטְתִּי צֶבַע עוֹרִי

עָצַמְתִּי גַּבְרִיּוּתִי

עָקַרְתִּי צַלְּמִי

הִשְׁתַבְּלַלְתִּי עֵרוֹם

מְקֻפָּל כְּעֻבָּר

מְעוּטַף קְרוּם צְלוֹפַן

צַר הָדוּק כֹּה מֻכָּר

כְּמִשְׁלוֹחַ הֻלֶּדֶת בְּרֶחֶם אִמִּי

נָשַׁמְתִּי עָמוֹק תַּחַת זֶרֶם שְׁתִיקָה

הִתְחַפַּשְׂתִּי מֵחָדָשׁ לְעַצְמִי

שיר מצב

זְאֵב

בְּעוֹר כֶּבֶשׂ,  

מְנַטְרֵל כֶּבֶשׂ

בְּעוֹר זְאֵב.

דַּמִּי נִשְׁפָּךְ

טִפּוֹת טִפּוֹת

לְשַׂקִּית אֲטוּמָה,  

הַטְרָמַת דָּם

לְפִגּוּעַ נְקָמָה

שֶׁבֹּא יָבוֹא.  

יָדַי מְלֵאוֹת דַמִּים

תַּשְׁלוּם בְּהַקָּפָה

לִרְכִישַׁת אֶקְדָּח.

אָנִי חַי עַל חֻרְבּוֹת תִּקְוָתִי

מַרְקִיד אֶת בְּנִי עַל הַלַּהַב

מְעַרְסֵל בִּתִּי לִשְׁנָתָהּ

בְּמֶרְחַב מֻגַּן.

אָנִי חַי עַל מִבְצָרִי

אֲטוּם נֶחָמָה.

סוּמִים וּקְרוֹבִים

וְאֵיךְ הַמִּלִּים

מְסָרְבוֹת בָּךְ לִגְווֹעַ

אוֹתִי הֵן קוֹרְעוֹת

מֵעַצְמִי לְאֵי אָן

וְאֵיךְ קִיפּוּלִים פְּנִימִיִּים

בָּךְ מַכִּים דַּק

פַּסִּים שֶׁל עֶלְבּוֹן

דּוֹעֲכִים לְמוּלָם

וְאֵיךְ הָעַצְבוּת בָּךְ

מוֹשֶׁלֶת לָרֹחַב

וְאָז בְּלִי תַּגְלִית

אָנוּ שׁוּב בַּמָּחוֹל

וְאֵיךְ שׁוּב חַיֵּינוּ

סוּמִים וּקְרוֹבִים

בִּי מַכִּים חִוְרוֹנוֹת

שֶׁל פְּרִיחוֹת וְשֶׁל עֹל 

פסח ישראלי

מתלי הספרים ריקים
ערימת הכלים מוצנעת
מדפי הסירים מכוסים
בדפי עיתון

השיגעון שלנו ממוסד
יהודי מאוד
הקשר לשמיים מפורט
בסעיפי סעיפים

הקיבה שלי מלאה
בשמונה מצות
עם שוקולד השחר
כבר יומיים לא ביקרתי בשירותים

זר לא יבין זאת
זר לא ירצה להבין

מחוץ לחלון ירח מלא
ושלל כוכבים
מנבאים את הקיץ שיבוא
חתולי הרחוב רעבים השבוע

אני פותח יין
מוזג לנו כוס חמישית